ההיסטוריה של הביטוח בישראל

ההיסטוריה של הביטוח בישראל הצורך האנושי בביטוח למקרה של אסון לא צפוי היה קיים משחר ההיסטוריה. מאז שבני אדם דאגו לאפסן באסמים תבואה למקרה של בצורת או פגיעת נזקי מזג אוויר בחקלאות, לנסות לשמר פירות וירקות ולמלא את המחסנים הם בעצם ניסו ליצור לעצמם "ביטוח".

עיקר ענף הביטוח התפתח הודות ליורדי הים והסוחרים במהלך ההיסטוריה שהובילו סחורות יקרות על פני ימים סוערים בתקופות קשות. חשופים למזג אוויר סוער, שודדי ים, טעויות ניווט שנגרמו עקב מפות לא מדויקות והעדר מכשירי ניווט ועוד. רמת הסיכון היתה גבוה במסעות חוצוי הימים של אותן הימים מאידך גם פוטנציאל הרווח היה ניכר ומכאן התפתח ענף הביטוח שהוביל למהות של ביטוחים כפי שאנו מכירים כיום. למשל כבר במאה ה 18 נקבע שככל שרמת הסיכון עולה רמת הפרמיה עולה, כבר אז הובהר שלא תמיד המבטח מוכן לבטח כנגד סכנה ספציפית ונוצרו מה שאנו מכנים כיום בענף הביטוח "החרגות". (ראה מילון מונחים>>)

לארץ ענף הביטוח הגיע עם העולים ה"ייקים" העליה הגרמנית הביאה איתה מסורת של התנהלות פיננסית מאורגנת בחברות ביטוח.
רבים מראשי ההתישבות הציונית בארץ עסקו בביטוח וראו בו מקצוע ציוני, שכן מטרתו שהרבים יסייעו בשעת הצורך למי שנקלע לצרה. הבסיס של עולם הביטוח הוא שמירה והגנה על הפרט.
מאז קום המדינה ענף הביטוח עבר תהפוכות.
עם קום המדינה לא כל החברות שעסקו בביטוח נקראו חברות ביטוח. המחוקק קבע כבר בראשית ימי המדינה כי לא כל חברה מורשית להיות חברה המבטחת וחברות אלו נמצאות תחת פיקוח משרד האוצר.
חברה המעוניינת לעסוק בביטוח זקוקה לרישיון מטעם הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (בעבר המפקח על הביטוח), החברה המורשית רשאית לבטח את מבוטחיה בתחומים בהם היא רשומה, באופן ישיר או על ידי סוכנים.

עד שנת 2005 סוכן ביטוח היה יכול להיות כמעט כל אחד, בעקבות חקיקה חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שהחליף את החוק שקדם לו משנת 1981), נקבע כי כל אדם או גוף בישראל העוסק בביטוח חייב להיות מורשה ולאחוז ברישיון מבטח.

עם השנים התווספו נוצרו כמה חברות ביטוח יציבות וחזקות בארץ דרכה מבטחים מגוון רחב של סוכנויות ביטוח.
בשנות השבעים חלה מהפכה בארץ בעולם הביטוח, נוכח פיתוח הביטוחים קולקטיבים לעובדים רבים, דבר שהוזיל משמעותית את עלויות הביטוח אך הפך אותם למאוד כליליים ולא מותאמים.

בכל הנוגע לביטוחי הבריאות, קופות החולים מבוססות על שירותי הבריאות שהתקיימו בארץ עוד בימי המנדט הבריטי, קופות החולים עם הקמת המדינה היו בעצם איגודים של עמיתים למטרת ביטוח רפואי, החברים שילמו מיסים לקופה, לפעמים כחלק מתשלום לארגון העובדים וזכו לשירותי בריאות על פי ההסדרים שנקבעו. הפורמט הזה המשיך להתקיים גם אחרי קום המדינה אך קופות החולים הפכו כפופות למערכת הבריאות וממומנים בעיקר מתקציב ממשלתי ומיסוי.
בשנות השבעים נחקק חוק מס מקביל, אשר חייב את המעסיקים להשתתף בעלות הביטוח של עובדיהם. בשנת 1991 שונה החוק וחובת השותפות של המעסיק צומצמה מאוד.
בשנת 1995 נכנס לתוקפו החוק שהפך את חוק ביטוח הבריאות לביטוח חובה, לפיו כל אזרח זכאי למינימום הרפואי הנקבע בחוק , זהו "סל הבריאות" הכולל מגוון טיפולים, הסדרים ותרופות, על ידי חברותו באחת מארבעת קופות החולים הפעילות בארץ.
הרכב סל הבריאות נקבע על ידי הממשלה והוא משתנה מעת לעת.
לכן איפשר המחוקק את קיום "ההשלמות" לכיסוי מה שאינו נכלל ב"סל הבריאות" וזאת על ידי שירותי שב"ן (שרותי בריאות נוספים) אותם רשאיות להעניק קופות החולים כנגד תשלום נוסף.
מעבר לכך רשאיות קופות החולים להרחיב את הכיסוי שלהן תמורת תשלום ובכך הן בעצם הופכות להיות "סוכנות ביטוח" המייצגת את אחת מחברות הביטוח הנמצאות איתן בהסדר וכך מציעות סוג של ביטוח קולקטיבי.
המגמה של צמצום סל הבריאות לעומת הרחבת האלטרנטיבות החיצוניות יצרו תחרות רבה בעולם ביטוח הבריאות בארץ. קופות החולים כבר לא מכסות את כל הצרכים הרפואים ויותר ויותר הרחבות וכיסויים עוברים לביטוחים חיצוניים.

גם כאן הרפורמה עדיין בעיצומה.
כמו הרבה ענפים אחרים, גם בביטוח נוצרו שינויים ותקנות רבות והענף לא מפסיק להשתנות ולהתעדכן. בשנים האחרונות אנו עדים לרפורמות ניכרות ושינויים מרחיקי לכת בענפי הביטוח השונים בארץ. במיוחד בכל הנוגע לביטוחי הבריאות, הסיעוד, ביטוחי המנהלים ומצב הפנסיות. לפיכך, גם אם עשיתם את הביטוח הכי מותאם ונכון לכם לפני כמה שנים, יש מקום לבדוק את הרלבנטיות שלו כיום בעקבות השינויים הרגולטורים הנרחבים.


למאמרים נוספים: הרפורמה הביטוחית   כיצד נבטיח את הביטוח המושלם עבורך?